מאז שאני זוכרת את עצמי לא התלהבתי מבשר יותר מדי. כילדה אכלתי רק עוף, שניצלים ורוטב בולונז. מאכלים שנראו יותר מדי "חיים" או הזכירו לי שמקורם בבעל-חיים, תמיד יצרו אצלי רתיעה. בגיל 14 בערך, החלטתי שיהיה קל יותר פשוט להגיד שאני צמחונית, ולהימנע מהצורך להסביר איזה סוגי בשר אני כן אוכלת ואיזה לא (בארוחות עם המשפחה המורחבת, אצל חברים, בטיולים וכו').
וככה הפכתי לצמחונית. ההחלטה לא נבעה מאידיאולוגיה ואהבה לבעלי חיים, אפשר להגיד שזה היה מטעמי נוחות. יש לי מכר צמחוני שמסביר שהוא צמחוני מטעמי "אסתטיקה". אני מאמינה שבכולנו יש נטייה טבעית להירתע מבשר. בכל אופן, הוייתור על בשר לא היה לי קשה ומהמשפחה לא נדרשו יותר מדי התאמות, פשוט אכלתי רק את ה"תוספות". המקפיא תמיד היה מלא במוצרים של "טבעול" ובאופן כללי החיים היו יפים 🙂
במהלך כמעט 10 השנים שבהן הייתי צמחונית, פגשתי מדי פעם טבעונים ואף פעם לא הבנתי אותם (גם לא התאמצתי להבין, למען האמת). תמיד חשבתי שהם קצת מגזימים… אבל בגיל 23 בערך, כשהגלילה בפייסבוק הפכה לחלק מרכזי בחיי, התחלתי להיחשף דרכו לטבעונות בצורה יותר מפורטת. הבנתי שתעשיות החלב והביצים פוגעות בבעלי חיים ושטבעונות היא הבחירה הנוכנה והמוסרית. בהתחלה לא הייתי בטוחה מה לעשות עם ההבנה הזו… התפריט שלי במשך שנים היה מורכב מהמון מוצרי חלב וביצים. החלטתי לא לצאת בהצהרות דרמטיות, אלא להפחית לאט לאט את הצריכה של מוצרים מהחי.
זה לקח כמה חודשים עד שהפכתי לטבעונית "לגמרי". הכי הרבה זמן לקח לי לוותר על קינוחים למיניהם וגלידה, אבל בסוף גם זה קרה. לשמחתי באותה תקופה גרתי בתל אביב וההיצע הטבעוני בחנויות ובמסעדות גדל מרגע לרגע. לעומת הצמחונות, המעבר לטבעונות היה יותר מורכב מבחינה משפחתית. אמנם כבר גרתי לבד, אבל ארוחות חג הפכו למורכבות יותר ולעיתים גם מקור לחיכוכים ואי-נעימות. גם זה השתפר עם הזמן, והטבעונות הפכה לקלה יותר. כנראה קלה מדי, כי החיים החליטו לאתגר אותי עוד קצת 🙂
מאז המעבר לטבעונות הקפדתי לעשות בדיקות דם בכל חצי שנה. במשך שנתיים התוצאות תמיד היו מצויינות! כשהייתי צמחונית היה לי מחסור בברזל והוא הסתדר בעצמו (בלי תוספים) לאחר המעבר לטבעונות. אבל באחת הבדיקות התקופתיות, בגיל 25, התגלה שוב מחסור בברזל. התבאסתי מאוד כי ידעתי שהחשוד המיידי במחסור יהיה התזונה שלי, וחששתי שהרופא ינסה לשכנע אותי לאכול בשר. למזלי, בדיוק באותו זמן העבירו אותי לטיפולה של רופאת משפחה אחרת, ד"ר ליאור ברוך הנהדרת (היא הרופאה הכי מקסימה שיצא לי להכיר, וכפי שהתברר לי אח"כ גם כותבת בלוג מצויין על רפואה מנקודת מבט פמיניסטית). עברנו יחד על תוצאות בדיקת הדם, וביקשתי ממנה לבחון אפשרויות אחרות למחסור בברזל מלבד התזונה. היא הציעה לבדוק צליאק. ההצעה נשמעה לי קצת מוזרה כי באותה תקופה עבדתי עם בחור צליאקי והכרתי קצת את המחלה, והרי במשך שנים אני אוכלת גלוטן בלי שום תופעות לוואי.
עשיתי את הבדיקות. יצא שיש לי צליאק. זו הייתה בשורה קשה מצד אחד, כי להימנע מגלוטן באופן מוחלט לכל החיים זה קשה ומבאס, ומצד שני שמחתי שנמצא "האשם" למחסור בברזל. בזמן שחיכיתי לתשובה סופית מבדיקה נוספת (איך מאבחנים? קראו פה), ניצלתי כל רגע ואכלתי המוןןן גלוטן. בכל זאת, פסטה תמיד הייתה המאכל האהוב עלי… אבל כשקיבלתי את התשובה הסופית, הבנתי שאני חייבת להשלים עם הבשורה ולהפסיק לאכול גלוטן. הרבה אנשים סביבי הציעו או הניחו שבעקבות המצב אוותר על הטבעונות. מבחינתי זו לא הייתה אופציה בכלל. דבר ראשון רוקנתי את הבית מגלוטן ומסרתי הכל לחברים ומשפחה. בשלב הבא הלכתי לקניות והצתיידתי במגוון תחליפים. עם הזמן למדתי איזה מהם מוצלחים ואיזה לא אכילים.
אז כבר 3 שנים שאני טבעונית וצליאקית. אין ספק שזה מאוד מאתגר. יש שיר שאומר "בסוף מתרגלים להכל" אבל אני חושבת שאי-אפשר באמת להתרגל. עדיין לפעמים פשוט נורא מתחשק לי בצק… בעזרת הבלוג הזה אני מקווה לשתף בטיפים שמקלים עלי ולעזור גם לכם לעמוד באתגר.
